פסק-דין בתיק דמ"ש 2964-09

רקע כללי וטענות הצדדים

1.    התובעת, ילידת 1959, תושבת העיר פ"ת החלה עבודתה בנתבעת כעובדת ניקיון ביום 24.7.06 .

2.         הנתבעת הינה קבלן העוסק במתן שירותי נקיון.

3.         התובעת הוצבה לעבודה כעובדת ניקיון כאמור בחנות "סופר- קרמיק" באזור פ"ת.

4.    במהלך חודש דצמבר 2008 הודיע הנתבעת לתובעת על הפסקת התקשרותה (של הנתבעת) עם חברת סופר-קרמיק ביום 5.1.09.

5.         על פי הוראת הנתבעת שהתה התובעת בחופשה בשכר החל מיום 6.1.09 ועד ליום 15.1.09.

6.    כשלושה ימים לאחר תום החופשה ביום 18.1.09 הורתה הנתבעת לתובעת להתייצב במקום עבודה חלופי בבית אבות באזור פ"ת. התובעת לא הסכינה עם שיבוץ זה היות וסברה כי הוא ידרוש ממנה עבודה מאומצת שאינה לפי כוחותיה ויכולותיה הגופניות.   

       חרף האמור, הנתבעת התייצבה לעבודה בבית האבות ביום 19.1.09, עבדה משך יום אחד במהלכו חשה לדבריה כאבים בזרועה לאחר מספר שעות עבודה. על פי האישורים הרפואיים שהציגה התובעת, המתייחסים לתקופה שמיום 21.1.09 ועד ליום 11.2.09,  לקתה התובעת במחלת "טניס אלבו" ומשכך נעדרה מעבודתה במהלך התקופה הנ"ל.

7.    במהלך תקופת המחלה פנתה התובעת שוב מספר פעמים לנתבעת והתלוננה על העבודה המאומצת הנדרשת ממנה בבית האבות בהשוואה לזו לה הורגלה קודם קודם. משכך המשיכה ועמדה על בקשתה לשבצה במקום עבודה אחר.

8.    משפניה זו לא הועילה פנתה התובעת לעורך דין אשר פנה בשמה לנתבעת במכתב מיום 1.2.09. במסגרת מכתב זה. שבה התובעת וטענה כי שיבוצה לעבודה בבית האבות איננו מתאים למצבה הרפואי. משכך דרשה להציבה בעבודה דומה, מבחינת רמת הקושי, לזו שביצעה ב"סופר -קרמיק" ולחלופין, ביקשה לציידה במכתב פיטורים. התובעת אף הודיעה כי ככל שלא תשובץ לעבודה מתאימה לאלתר הרי שהיא תאלץ להתפטר בדין מפוטר. על מכתבה הנ"ל נענתה התובעת במכתב הנתבעת מיום 24.2.09 בו צויין כי התובעת לא הציגה הצדקה להפסקת עבודה בדין מפוטרת.

9.    ביום 9.3.09 נשלח לתובעת תלוש שכר עבור חודש פברואר 2009 וכן המחאה על סך 10 ש"ח בגין "גמר חשבון". עיון בתלוש השכר מלמד - כי הנתבעת שילמה לתובעת תשלום בעבור ימי מחלה ודמי הבראה כאשר מסכומים אלה קיזזה סך של 2,730  ש"ח בגין אי מתן הודעה מוקדמת על פי הקבוע בסעיף 7 (ב) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א - 2001 (להלן : "חוק הודעה מוקדמת")  

10.  במסגרת תביעתה עתרה התובעת למעשה לתשלום הסכום שקוזז משכרה (מסכום דמי ההבראה ודמי המחלה להם הייתה זכאית וכן עתרה, לתשלום פיצויי פיטורים ולתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש.

הכרעה

11. אשר לדעתנו יאמר - כי התובעת לא השכילה לשכנענו כי הצעת העבודה אשר הוצעה לה לא תאמה את כשירותה הרפואית וזאת משלא המציאה לבית הדין מסמך רפואי המלמד על   מיגבלה רפואית המונעת ממנה דרך קבע להמשיך ולעסוק בעבודות נקיון  כפי שעשתה בעבר או בעבודות ניקיון מהסוג אותו נדרשה לבצע לטענתה בבית האבות.

       משמע - התובעת לא הציגה לבית הדין מסמך רפואי המלמד כי היא לא הייתה כשירה לשוב לעבודתה מייד עם תום חופשת המחלה.

       טענת התובעת כי עבודתה בבית האבות הייתה כרוכה בהרעה מוחשית בתנאי העבודה אף היא לא הוכחה ונותרה בגדר טענה סתמית. מהראיות עולה - כי שעות העבודה שנדרשה התובעת לעבוד בבבית האבות לא עלו על שעות העבודה שנדרשה לבצע קודם לכן, כי מרחק הנסיעה וזמן הנסיעה לא היו ארוכים יותר ובאשר לאופי המטלות - הרי שאף אם יומה הראשון של התובעת בבית האבות היה מאומץ יותר הרי שאין בכך להצביע על הרעה מוחשית בתנאי העבודה, בשים לב לכך שעבודת ניקיון מעצם טיבה דורשת מאמץ פיזי. וודאי שאין להסיק על הרעה מעין זו על יסוד יום עבודה אחד אשר אף הוא לא הגיע לידי מיצוי משום שהתובעת חשה ברע.

לאור האמור יש לדחות את התביעה לתשלום פיצויי פיטורים.

12.  אשר לתביעה לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש הרי שיש לדחות אף אותה משהתובעת לא הצביעה על פגם בהנהלות הנתבעת המצוי במתחם המקרים החריגים והנדירים בהם נהוג לפסוק פיצוי מעין זה.

13.  אשר לרכיב התביעה שעניינו השבת הסכומים שקיזזה הנתבעת בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 2,730 ש"ח הרי שיש לקבלו. שכן, כפי האמור, התובעת הודיעה לנתבעת על אי נכונותה להמשיך ולעבוד בבבית האבות טרם יציאתה לחופשת מחלה.  הנתבעת מצידה כמי שמבקשת להפעיל את זכות הקיזוז היא הנדרשת להוכיח את העובדות התומכות בזכות זו.  משמע - עליה להראות מתי הודיעה התובעת לראשונה על אי נכונותה להמשיך בעבודתה ומתי ניכנסו פיטוריה לתוקף. זאת בנסיבות שבהן בין עבודתה בסופר קרמיק ובין התפטרותה הפרידו הן חופשה שנתית והן חופשת מחלה. היות ובמקרה דנן הנתבעת לא התייחסה ולא הוכיחה עובדות אלה הרי שהיא לא הוכיחה למעשה גם את זכאותה לקיזוז כל סכום מכוח חוק הודעה מוקדמת.